החלטה בתיק בש"א 1791/08

התובעת עותרת לתיקון כתב התביעה, בהתאם לנוסח כתב התביעה המתוקן שצורף לבקשה.

הנתבעים 1 ו-2 מתנגדים לתיקון, והנתבעת 3 טוענת להעדר יריבות עם התובעת, אך אינה מתנגדת לתיקון, בכפוף לתשלום הוצאות ול"שמירת טענותיה".

בכתב התביעה נטען, כי בין התובעת לנתבעת 1 (באמצעות הנתבע 2, מנהלה) נערך הסכם לפיו מכרה התובעת לנתבעת 1 את עותקי התקליטורים וסרטי ה-  DVD שהיו בבעלותה, ללא העברת זכויות היוצרים ביצירות נשוא ההסכם, או את הרישיון לעשות בהן שימוש.  אלא שלטענתה, התברר לה לאחרונה כי הנתבעים 1 ו-2 שיווקו תקליטורים רבים ללא רשותה, תוך שהנתבעת 3 סייעה בידיהם, בכך שהעתיקה עבורם עותקים לפי דרישתם, תוך שימוש בעותקים המשוכפלים, ולא בעותק הראשי.

התובעת טוענת, כי הדפסת העותקים הרבים של התקליטורים והסרטים מהווה הפרת ההסכם, ופגיעה בזכויות היוצרים שלה, וגורמת לה לנזק ניכר בעקבות הירידה במחירי התקליטורים.

התובעת עתרה להורות לנתבעים להימנע מהדפסה, מכירה או שיווק של היצירות, למסור דו"ח מלא ומפורט של העותקים שהודפסו ולמסור לתובעת את עותקי היצירות.

כידוע, קיימת מגמה ליברלית בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות, אך עם זאת, קיימים קריטריונים צורניים מסויימים הנדרשים מהבקשה לתיקון-

"בקשה לתיקון כתב התביעה תוגש כבקשה בכתב ותהא נתמכת בתצהיר. הבקשה חייבת לפרט במפורש את התיקון המבוקש, כגון שסעיף פלוני יבוטל וסעיף אלמוני יבוא במקומו. אין זה רצוי, כי לבקשת התיקון יצורף כתב הטענות המתוקן ויאמר בצורה גורפת, כי הוא יבוא במקום כתב הטענות שהוגש. אדרבא, רצוי כי באותו חלק של הבקשה, המפרט את המבוקש מבית המשפט, יודגשו ויובהרו התיקונים הדרושים או ההוספות המבוקשות. תצהירו של המבקש יסביר מדוע קרתה השמטה, ומדוע התיקון המבוקש יעמיד לדיון את הפלוגתא האמיתית, וכן אפשר שיהיה בו צורך, על פי העניין, לשם התייחסות בית המשפט בהתאם לשיקולים הננקטים על ידו לעניין תיקון כתבי טענות".

(מ' קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, כרך א', עמ' 518).

התובעת פירטה בבקשה ובתצהיר את העובדות הרלוונטיות לבקשת התיקון, ומעיון בנוסח כתב התביעה המתוקן, נראה כי אכן הן אלה שהוספו אליו, אך עם זאת, אין בנמצא הבהרה מסודרת בדבר הגורם לצורך הנוכחי בתיקון.

התובעת טוענת, כי מכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים 1 ו-2 ומנספח ה' שצורף אליו, עולה כי לשיטתם, היה על התובעת למסור להם פטור מניכוי מס במקור עד ליום 1/8/04, ומשלא עשתה כן, רכשה הנתבעת 1 זכויות בכותרים מסויימים.  לטענת התובעת, מנהלה המציא את אישור המס ביום 31/8/04, אך למרות זאת, הנתבעים 1 ו-2 עומדים על עמדתם לפיה הם רכשו את הזכויות בכותרים ללא תמורה.

אמנם, טענה זו קשורה לעובדות שהתבררו לתובעת בעקבות האמור בכתב ההגנה, אך דווקא משום כך, נראה כי המקום הראוי להעלאתה הוא בכתב תשובה (שבפועל, לא הוגש), ומכל מקום, לא ניתן כל הסבר בדבר הצורך להכללת טענה זו בכתב תביעה מתוקן.  

התובעת טוענת, כי לאחרונה, היא פנתה למפעל לייצור דיסקים לצורך שיכפול המאסטרים שברשותה, אך כשנודע לנתבעים דבר הפנייה, הם פנו למפעלי הייצור בארץ, והודיעו כי הזכויות בכותרים שייכות לנתבעת 1 ולה בלבד. 

במכתבו מיום 6/12/07 הביע ב"כ הנתבעת 1 הסכמה להדפסת העותקים עבור התובעת, כנגד הפקדת סכום של 20,000 ש"ח ברשותו, ומבלי שהתחייב להפסיק את הדפסת והפצת העותקים. בסעיף 26 לבקשה, טענה התובעת-

"המבקשת קבלה הזמנה ל-7,000 עותקים מכל הכותרים, לפי מחיר של 26 ש"ח לכל עותק. החברה שלה נמסרה עבודת השכפול סרבה לבצע את העבודה, עקב פניית המשיבים אליה. עם חלוף חג החנוכה, הסכים המפיץ לקבל רק 200 עותקים מכל כותר, לפי המחיר הנ"ל. בכך נמנעה מן המבקשת הכנסה של 145,600 ש"ח כולל מ.ע.מ.".

טענה עובדתית זו, אינה לחלוטין ברורה, ולכאורה, כפי שטוענים הנתבעים 1 ו-2 בתגובתם, היא אינה מתיישבת עם טענת התובעת בסעיף 17 לבקשה, לפיה- "...סכום התביעה הנכון צריך להיות מחושב לפי 33 ש"ח לכל עותק, שכן המחיר של 13 ש"ח לפיו הוגש כתב התביעה המקורי, חושב על פי ההסכם המיוחד בין הצדדים למכירת מלאי שלם, בעוד שבד"כ המחיר ששילמה המשיבה לכל עותק היה 33 ש"ח . מכאן שלצורך אגרה יש להעמיד את סכום התביעה, עד לקבלת חשבונות, ע"ס 198,000 ש"ח ".

לא ניתן ליישב חוסר בהירות זו ללא הסבר והנמקה מפורשים מצד התובעת, וכן לא ניתן להבין מהנטען, מהי הסיבה לכך שבאופן פתאומי, התגבש הצורך בתיקונים אלה.

מכאן, כי הבקשה עמומה למדי בכל הנוגע לפשר התיקונים המבוקשים ולצורך בהם, ובמתכונתה הנוכחית, היא נדחית, ללא צו להוצאות, תוך שמירת הזכות לעתור בבקשה מחודשת.

נקבע קדם משפט ליום 18/2/09 בשעה 8:30.

ניתנה היום כ"ט באייר, תשס"ח (3 ביוני 2008) בהעדר הצדדים.